משנה: הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפּוֹעֲלִין וְאָמַר לָהֶן לְהַשְׁכִּים וּלְהַעֲרִיב מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לְהַשְׁכִּים וּלְהַעֲרִיב אֵינוֹ יָכוֹל לְכוֹפָן. מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לָזוּן יָזִין לְסַפֵּק מְתִיקָה יְסַפֵּק הַכֹּל כְּמִנְהַג הַמְּדִינָה. מַעֲשֶׂה בְרִבִּי יוֹחָנָן בֶּן מַתְיָא שֶׁאָמַר לִבְנוֹ צֵא שְׂכוֹר לָנוּ פוֹעֲלִין וּפָסַק לָהֶן מְזוֹנוֹת. וּכְשֶׁבָּא אֵצֶל אָבִיו אָמַר לוֹ אֲפִילוּ אַתָּה עוֹשֶׂה לָהֶן כִּסְעוּדַת שְלֹמֹה בְשָׁעָתוֹ לֹא יָצָאתָ יְדֵי חוֹבָתָךְ עִמָּהֶן שֶׁהֵן בְּנֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב אֶלָּא עַד שֶׁלֹּא יַתְחִילוּ בַמְּלָאכָה צֵא וֶאֱמוֹר לָהֶן עַל מְנָת שֶׁאֵין לָכֶם אֶלָּא פַת וְקִטְנִית בִּלְבַד. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר לֹא הָיָה צָרִיךְ הַכֹּל כְּמִנְהַג הַמְּדִינָה.
Pnei Moshe (non traduit)
לא היה נריך. לזה דהכל כמנהג המדינה וכן הלכה:
עד שלא יתחילו במלאכה. דאין כאן אלא דברים ואלו משיתחילו לא תוכל לחזור:
שהן בני אברהם יצחק ויעקב. וסעודתו של אברהם גדולה משל שלמה דאלו אברהם שלשה פרים לשלשה אנשים ובסעודת שלמה כתיב יהודה וישראל רבים כחול אשר על שפת הים:
מעשה בר' יוחנן בן מתיה. בגמרא דהתם אמר חסורי מחסרא והכי קתני ואם פסק להם מזונו' ריבה להן דכיון דלא צריך לאתנויי שהרי ממנהג מדינה היו אוכלים ואתני בהדייהו מזוני יתירי קאמר ומעשה נמי בר' יוחנן וכו':
כסעודת שלמה בשעתו. בעת מלכותו:
מתני' השוכר את הפועלין. אינו יכול לכופן. ואע''ג דטפא להו אאגרייהו משאר פועלים לא מצי אמר להו האי דטפי לכו אאגרייכו אדעתיה דמקדמיתו ומחשכיתו בהדאי דאמרי ליה האי דטפאת לן אדעתא דעבדינן לך עבידתא שפירתא:
מתיקה. לפתן:
הכל כמנהג המדינה. לאתויי במקום שנוהגין פועלין לאכול ולשתות בבוקר בביתו של בעל הבית קודם שיצאו למלאכתן ואי אמר להו בעל הבית צאו לעבודתכם בשדה ואביא לכם מאכלכם לשם יאמרו לו נאכל בבית קודם שנצא השדה כמנהג המדינה:
הלכה: הַמַּעֲבִיר חָבִית מִמָּקוֹם לְמָקוֹם כול'. תַּנֵּי רִבִּי נְחֶמְיָה קַדָּר מְסַר קַדְרוֹי לְבַר נַשׁ תָּֽבְרִין. אָרִים גּוּלְתֵיהּ. אֲתַא גַבֵּי רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה אֲמַר לֵיהּ. 27b אֵיזִיל אֲמַר לֵיהּ. לְמַעַן תֵּלֵךְ בְּדֶרֶךְ טוֹבִים. אֲזַל וַאֲמַר לֵיהּ וִיהַב גּוּלְתֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ. יְהַב לָךְ אַגְרָךְ. אֲמַר לֵיהּ. לָא. אֲמַר לֵיהּ. זִיל וֶאֱמוֹר לֵיהּ וְאָרְחוֹת צַדִּיקִים תִּשְׁמוֹר. אֲזַל וַאֲמַר לֵיהּ וִיהַב לֵיהּ אַגְרֵיהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
כל המוציא מחבירו עליו הראיה חוץ מזו. אע''ג דבכל התורה קי''ל המוציא מחבירו עליו הראיה וא''כ אם יש טענת הכחשה ביניהן מן הדין היה שעליהן להביא ראיה שלא היה התנאי ביניהם ע''מ כך אלא משום דהמנהג מבטל הלכה זו כאן דאמרינן מסתמא על מנהג העיר והמדינה הוא ששכרן:
גמ' זאת אומרת. מדקתני אינו יכול לכופן משמע אפי' אומר שהתנה עמהם ע''מ להשכים ולהעריב והם מכחישין אותו אינו יכול לכופן ולתפוס שכרן לפי שאין המנהג כך ש''מ המנהג מבטל הלכה כדר' אימי לקמיה:
גמ' תני. בברייתא דר' נחמיה:
קדר. קדר אחד מוכר קדרות היה ומסר קדרותיו לאדם אחד להעבירן בשכר ושברן:
ארים גולתיה. נטל מלבוש שלו ממנו בעד הפסד קדרותיו:
א''ל יהב לך אגרך. כשחזר לר' יוסי ב''ח שאל לך נתן לו שכרך:
זיל ואמור ליה וארחות צדיקים תשמור. צריך שיקוים בך כל המקרא הזה שזה עני הוא וטרח כל היום ותתן לו שכרו:
הדרן עלך השוכר את האומנין
איזיל אמור ליה. לזה הקדר אע''פ שמן הדין חייב הוא לשלם צריך אתה לעשות לפנים משורת הדין כדכתיב למען תלך בדרך טובים:
הלכה: הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפּוֹעֲלִין כול'. אָמַר רַב הוֹשַׁעְיָה. זֹאת אוֹמֶרֶת. הַמִּנְהַג מְבַטֵּל אֶת הַהֲלָכָה. אָמַר רִבִּי אִימִּי. כָּל הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵירוֹ עָלָיו לְהָבִיא רְאָייָה חוּץ מִזּוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
כל המוציא מחבירו עליו הראיה חוץ מזו. אע''ג דבכל התורה קי''ל המוציא מחבירו עליו הראיה וא''כ אם יש טענת הכחשה ביניהן מן הדין היה שעליהן להביא ראיה שלא היה התנאי ביניהם ע''מ כך אלא משום דהמנהג מבטל הלכה זו כאן דאמרינן מסתמא על מנהג העיר והמדינה הוא ששכרן:
גמ' זאת אומרת. מדקתני אינו יכול לכופן משמע אפי' אומר שהתנה עמהם ע''מ להשכים ולהעריב והם מכחישין אותו אינו יכול לכופן ולתפוס שכרן לפי שאין המנהג כך ש''מ המנהג מבטל הלכה כדר' אימי לקמיה:
גמ' תני. בברייתא דר' נחמיה:
קדר. קדר אחד מוכר קדרות היה ומסר קדרותיו לאדם אחד להעבירן בשכר ושברן:
ארים גולתיה. נטל מלבוש שלו ממנו בעד הפסד קדרותיו:
א''ל יהב לך אגרך. כשחזר לר' יוסי ב''ח שאל לך נתן לו שכרך:
זיל ואמור ליה וארחות צדיקים תשמור. צריך שיקוים בך כל המקרא הזה שזה עני הוא וטרח כל היום ותתן לו שכרו:
הדרן עלך השוכר את האומנין
איזיל אמור ליה. לזה הקדר אע''פ שמן הדין חייב הוא לשלם צריך אתה לעשות לפנים משורת הדין כדכתיב למען תלך בדרך טובים:
בְּנֵי טִיבֵּרִיָּא לֹא מַשְׁכִּימִין וְלֹא מַעֲרִיבִין. בְּנֵי בֵית מָעוֹן מַשְׁכִּימִין וּמַעֲרִיבִין. בְּנֵי טִיבֵּרִיָּא שֶׁעָלוּ לִשְׂכַר בֵּית מָעוֹן נִשְׂכָּרִין כְּבֵית מָעוֹן. בְּנֵי בֵית מָעוֹן שֶׁיָּֽרְדוּ לִשְׂכַר טִיבֵּרִיָּא נִשְׂכָּרִין כְּטִיבֵּרִיָּא. אֲבָל שֶׁעוֹלֶה מִטִּיבֵּרִיָּא לִשְׂכֹר פּוֹעֲלִין מִבֵּית מָעוֹן יְכִילוּ מֵימַר לוֹן. כֵּן סָֽלְקָת בְּמַחְשַׁבְתְּכוֹן דְּלָא הְוִינָא מַשְׁכַּח מֵיגַר פּוֹעֲלִין מִטִּיבֵּרִיָּא. אֶלָּא בְגִין דְּשָֽׁמְעִית עֲלֵיכוֹן דְּאַתּוּן מַשְׁכִּימִין וּמַעֲרִיבִין בְּגִין כָּךְ סָֽלְקִית הָכָא. מְקוֹם שֶׁאֵין מִנְהַג. יְהוּדָה בֶּן בּוּנִי רִבִּי אִמִּי רַב יְהוּדָה. תְּנַיי בֵּית דִּין הוּא שֶׁתְּהֵא הַשְׁכָּמָה שֶׁלְּפוֹעֲלִין וְהַעֲרָבָה שֶׁלְּבַעַל הַבַּיִת. וּמַה טַעֲמָא. תָּשֵׁת חוֹשֶׁךְ וִיְהִי לָיְלָה. הַכְּפִירִים שׁוֹאֲגִים לַטָּרֶף. תִּתֵּן לָהֶם יִלְקוֹטוּן. תִּזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ יֵאָסֵפוּן. יֵצֵא אָדָם לְפָעֳלוֹ. (עַרְבִית) [עַרְבֵי שַׁבָּתוֹת] בֵּין הַשְׁכָּמָה בֵין הַעֲרָבָה מִשֶּׁלְּבַעַל הַבַּיִת. עַד אֵיכָן. עַד כְּדֵי לִמַלְאוֹת לוֹ חָבִית מַיִם וְלִצְלוֹת לוֹ דָגָה וּלְהַדְלִיק לוֹ נֵר.
Pnei Moshe (non traduit)
ערבי שבתות כצ''ל. בין השכמה בין הערבה משל בה''ב. כמו בהשכמה של כל היום הוא משל בה''ב שהוא מוותר ושל פועלים הוא כך הערבה של ע''ש הוא משל בה''ב לפועלין מפני שצריכי' להקדי' לכבוד שבת כדמסיק:
ומאי טעמא. דכתיב תשת חשך וגו' תזרח השמש יאספון והדר יצא אדם לפעלו וכתיב ולעבודתו עדי ערב וקי''ל דעד צאת הכוכבים יממא הוא:
והערבה של הבה''ב. בערבית שלו הוא היתור שצריכין להעריב ולעשות מלאכה עד צאת הכוכבים:
שתהא השכמה של פועלין. כלומר שלהן הוא ואינם צריכין להשכים מקודם זריחת השמש כדיליף בסמך מן הכתוב:
תניי בית דין הוא. במקום שאין מנהג קבוע סומכין על תנאי ב''ד:
מקום שאין מנהג. כלל כגון בעיר חדשה ואין יודעין מנהג קבוע מהו:
יכילו מימר לון כן וכו'. יכול הוא לומר להן וכי עלתה על דעתכם שלא הייתי מוצא לשכור פועלין בטבריא אלא בשביל. ששמעתי שהמנהג בעירכם להשכים ולהעריב עליתי לכאן וכפי המנהג שהיו בשעת ששכרן צריכין לקיים כן:
אבל שעולה וכו'. בעיא היא אם השוכר הוא שהלך לבית מעון לשכור פועלין משם היאך הוא הדין וקאמר הש''ס דבהא אמרינן הכי:
בני טבריא וכו'. כלומר הא פשיטא לן דהואיל ובטבריא המנהג שלא להשכים ולהעריב ובבית מעון המנהג להשכים ולהעריב א''כ הכל הולך אחר המנהג העיר שהפועלין נשכרין שם ואע''פ שהפועלים בני עיר אחרת הם והלכך בני טבריא שעלו לשכור עצמן בבית מעון נשכרין כמנהג בית מעון וכן איפכא. טבריא יושבת בעמק ולהכי נקט שעלו לבית מעון ושירדו לטבריא:
רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי יוּדָן אוֹמֵר דַּיִישׁ. מַה דַּיִישׁ מְיוּחָד דָּבָר שֶׁגִּידּוּלוֹ מִן הַקַּרְקַע. יָצָא הַחוֹלֵב הַמְגַבֵּן הַמְחַבֵּץ שֶׁאֵין גִּידּוּלֵי קַרְקַע. מַה דַּיִישׁ מְיוּחָד דָּבָר שֶׁלֹֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ. יָצָא הַיַּיִן מִשֶׁיִּקְפֶּה [וְהַשֶּׁמֶן] מִשֶׁיָרַד לָעוּקָה הַבּוֹדֵל בַּתְּמָרִים וְהַמְפָרֵד בַּגְּרוֹגֵרוֹת דָּבָר שֶׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ. מַה דַּיִישׁ שֶׁלֹּא בָא לְזִיקַת הַמַּעְשְׂרוֹת. יָצָא הַלָּשׁ וְהַמְקַטֵּף וְהָאוֹפֶה שֶׁבָּא לְזִיקַת מַעְשְׂרוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
ר' יוסי בי ר' יודן אומר דיש. כלומר טעמא דר' יוסי ברבי דכתיב דיש מה דיש שהוא עושה בידיו וברגליו ובגופו אף כל דבר שהוא עושה בידיו וברגליו ובגופו. כן הוא שם:
מה דיש וכו'. סתמא דברייתא הוא ואליבא דרבנן וכדדריש התם כדפרישית במתני':
יצא היין משיקפה והשמן משירד לעוקה והבודל וכו'. דדבר שנגמר' מלאכתו למעשר הוא:
שלא בא לזיקת המעשרות. לשום זיקה שהוא קרוי בשם תרומה ומעשר והיינו חלה יצא הלש וכו' שכבר באו לזיקת המעשרות שנגמרה מלאכתן לחלה:
רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה בְיָדָיו וְרַגְלָיו וְגוּפוֹ. יָצָא עוֹשֶׂה בְיָדָיו אֲבָל לֹא בְרַגְלָיו. בְּרַגְלָיו אֲבָל לֹא בְגוּפוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
על דעתיה דר' יוחנן בן מתיה. דס''ל במתני' אם פסק וכו' וצריך להתנות ע''מ שאין לכם עלי אלא פת וקטנית בלבד מפני שצריך לצאת י''ח עמהן ומקשה הש''ס א''כ נימא נמי אדם שהלך לקדש אשה ממקום אחר ומנהג אותה העיר משונה באכילה ובמלאכה שהאשה חייבת לבעלה יהא צריך להתנות עמה ע''מ שתעשי כך וכך ותאכל כך וכך בתמיה אלא בכל אלו הדברים וכיוצא בהן הכל הולך אחר המנהג והמדינה והעיר אשר המה דרים שמה וא''צ שום תנאי בזה:
הָיָה עוֹשֶׂה בְיָדָיו אֲבָל לֹא בְרַגְלָיו. אָמַר רִבִּי לָא. כְּתִיב כִּי תָבֹא בְקָמַת רֵעֶיךָ וגו'. בְּיָדָיו אוֹ אוֹגֵד בְּרַגְלָיו מְקַמֵּץ אֲפִילוּ עַל כְּתֵיפוֹ טוֹעֵן.
Pnei Moshe (non traduit)
היה עושה בידיו וכו'. ל''ג הא דר' לא הכא ואגב שיטפא דלעיל היא וכן לא גריס לה התם במסכת מעשרות בהא אלא דמייתי הברייתא עלה תני וכו' ובתוספתא פ''ח היא העושה בכל גופו אוכל בכל שעה שירצה כלומר בכל גופו בין בידיו בין ברגליו בין בכתיפו:
או ברגליו מקמץ. שהוא דוחק ברגליו וסומך בענין המלאכה:
אפי' על כתיפו טוען. הוא ואינו מזיז שאר איבריו:
הלכה: אֵילּוּ אוֹכְלִין מִן הַתּוֹרָה כול'. אָמַר רִבִּי לָא. כִּי תָבוֹא בְּכֶרֶם רֵעֶיךָ. וְכִי עָלַת עַל דַּעַת שֶׁיֹּאכַל עֵצִים וָאֲבָנִים. מַה תַלְמוּד לוֹמַר עֲנָבִים. שֶׁלֹּא יִקְלַף בַּתְּאֵינִים וִימַצְמֵץ בָּעֲנָבִים.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' כתיב כי תבא בכרם רעך ואכלת ענבים וגו'. פשיטא ענבים הוא שיאכל וכי עלת על דעת וכו' שלא יקלף וכו' ענבים כמות שהן אבל לא ימוץ ענבים ולא יקלף בתאנים שלא יאכל הרבה א''נ שלא יתבטל ממלאכתו של בה''ב:
וגרסינן להא בפ''ב ממסכת מעשר והתם דריש לה משבעך שלא יהא מקלף בתאנים ומצמץ בענבים:
משנה: אֵילּוּ אוֹכְלִין מִן הַתּוֹרָה. הָעוֹשֶׂה בִמְחוּבָּר לַקַּרְקַע בְּשָׁעַת גְּמַר מְלָאכָה וּבְתָלוּשׁ מִן הַקַּרְקַע עַד שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתָּן וּבְדָבָר שֶׁגִּידּוּלָיו מִן הָאָרֶץ. וְאֵילּוּ שֶׁאֵינָן אוֹכְלִין. הָעוֹשֶׂה בִמְחוּבָּר לַקַּרְקַע בְּשָׁעָה שֶׁאֵינָהּ גְּמַר מְלָאכָה וּבְתָלוּשׁ מִן הַקַּרְקַע מֵאַחַר שֶׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתָּן וּבְדָבָר שֶׁאֵין גִּידּוּלָיו מִן הָאָרֶץ. הָיָה עוֹשֶׂה בְיָדוֹ אֲבָל לֹא בְרַגְלָיו בְּרַגְלָיו אֲבָל לֹא בְיָדָיו אֲפִילוּ בִּכְתֵיפוֹ הֲרֵי זֶה אוֹכֵל. רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה בְיָדָיו וּבְרַגְלָיו.
Pnei Moshe (non traduit)
אפילו על כתיפו. שאינו מזיז ידיו ורגליו:
עד שיעשה בידיו וברגליו. דס''ל דלענין זה נמי איתקש חוסם לנחסם מה שור בידיו וברגליו אף פועל כן ואין הלכה כר' יוסי בר' יהודה דכי תבא וגו' כתיב בכל מאי דעביד:
ואילו שאינן אוכלין. כלל אפי' מהלכות מדינה:
ובתלוש מן הקרקע. אם מתעסק בדבר התלוש אוכל באותו דבר עד שלא נגמרה מלאכה למעשר אם הוא בר מעשר ואם עושה בדבר שהוא בר חלה אפי' נגמרה למעשר אוכל עד שלא נגמרה מלאכתו לחלה דאמר קרא לא תחסום שור בדישו שור דכתב רחמנא למה לי דהא כל מילי איתנהו בחסימה וליכתוב לא תדוש בחסימה ש''מ לאקושי חוסם לנחסם ונחסם לחוסם מה נחסם שהוא שור אוכל בתלוש כשעושה בו מלאכה כך חוסם שהוא אדם אוכל בתלוש כשעושה בו מלאכה ומה חוסם אוכל במחובר אף נחסם אוכל במחובר ומדיש ילפינן מה דיש מיוחד דבר שגדולי קרקע ולא נגמרה מלאכתו למעשר ובשעת גמר מלאכה פועל אוכל בו אף כל דבר שהוא גדולי קרקע ולא נגמרה מלאכתו למעשר פועל אוכל בו כשהוא בשעת גמר מלאכה יצא החולב והמחבץ והמגבן שאינן גדולי קרקע. ויצא המבדיל בתמרים ובגרוגרות המחוברים יחד שהן נגמרה מלאכתן למעשר ויצא המנכש בשומים ובצלים שמסיר הקטנים שאינם גדילים לעולם מבין האחרים להרחיב מקום לגדולים שאין זה שעת גמר מלאכה שכל אלו וכיוצא בהן אין פועל אוכל בהן:
בשעת גמר מלאכה. כשתולשין אותו דכתיב ואל כליך לא תתן בשעה שאתה נותן לכליו של בעל הבית אתה אוכל ואל כליך וגו' דהיינו כשתולשין אותו:
מתני' ואלו. פועלין אוכלין מן התורה ממה שעוסקין בו:
28a עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן בֶּן מִתְיָה. אָדָם שֶׁהָלַךְ לְקַדֵּשׁ אִשָּׁה מִמָּקוֹם אַחֵר צָרִיךְ לְהַתְנוֹת עִמָּהּ וְלוֹמַר לָהּ. עַל מְנָת דְּתַעַבְדִּי כֵן וְכֵן וְתֹאכְלִי כֵן וְכֵן.
Pnei Moshe (non traduit)
על דעתיה דר' יוחנן בן מתיה. דס''ל במתני' אם פסק וכו' וצריך להתנות ע''מ שאין לכם עלי אלא פת וקטנית בלבד מפני שצריך לצאת י''ח עמהן ומקשה הש''ס א''כ נימא נמי אדם שהלך לקדש אשה ממקום אחר ומנהג אותה העיר משונה באכילה ובמלאכה שהאשה חייבת לבעלה יהא צריך להתנות עמה ע''מ שתעשי כך וכך ותאכל כך וכך בתמיה אלא בכל אלו הדברים וכיוצא בהן הכל הולך אחר המנהג והמדינה והעיר אשר המה דרים שמה וא''צ שום תנאי בזה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source